המברק ששלחת לעצמך

בכל מפגש עם מציאות, נשלח לך מברק פנימי. והוא קובע את הצעד הבא.

יצרן נעליים קרא לשני מנהליו. “צאו מעבר לאופק”, אמר להם.

דניאל הגיע ראשון. הוא ראה רחובות מאובקים, כפרים נידחים, ורגליים יחפות.

הלב שלו צנח.

הוא שלח מברק, יבש כמו המדבר:

“אין כאן שוק. איש לא נועל. אין מה למכור. אני חוזר”.

באותו שבוע מיכאל הגיע לאותו מקום בדיוק. אותם רחובות. אותן רגליים יחפות.

הוא שלח מברק, באצבעות בוערות:

“מכרה זהב. איש לא נועל. אפשר להתחיל עכשיו. אפשר לבנות”.

שני אנשים. תמונה אחת. שני עולמות.

האחד שלח סגירה. השני שלח פתיחה.

והמציאות? נשארה אותו דבר.

רק דבר אחד זז: העין 👁️ שפגשה אותה.

עוד לפני שהגבת, נשלח מברק בפנים. או: “אין סיכוי”. או: “יש פה דרך”.

החיים לא מבקשים שתנחש את העתיד. הם מבקשים שתשים לב איזה מברק שלחת לעצמך ברגע הראשון.

שנזכה לבחור במבט שיוצר תנועה, ולשלוח לעצמנו היום מברק של התחלה.

באהבה,
אפרים עטיה 👁️